על החיים ועל דאגה

אני שואלת את עצמי למה אני דואגת 

אני רואה גם אנשים סביבי הדואגים

כשאני מנסה לחשוב בהגיון על הדאגה, נראה לי שהיא פשוט הרגל רע, הרגל שאינו עוזר לאף אחד וממש מיותר.

כבר ניסיתי בעבר לשחרר הרגל זה והנה אני מוצאת את עצמי שוב דואגת

פעם אחר פעם אני מגלה שדאגותיי היו מיותרות לחלוטין, לא עזרו, לא תרמו- רק העיבו על מצב רוחי.

כאשר נולדה לי נכדה חדשה, לפני מספר חודשים, כל כך דאגתי שלא אוכל להרימה בשל הגב הרגיש שלי, למרות שבפועל בזכות אימונים של שנה, התחזקתי והכל נעשה על ידי ביתר קלות.

דאגה זו אשר התחלפה במהרה באחרת, הובילה אותי לנסות לסיים את מעגל זה.

כך, החלטתי שעלי לחזור ולהמשיך לבדוק את המחשבות מחדש- לסנן מחשבות הקשורות לדאגה ברגע שהן צצות בראשי, לא לתת להן להתארח בתוכי, לא לפתח את הנושא הטעון דאגה- ולבטוח שהכול נעשה בדרך הטובה והתוצאות יהיו אשר יהיו נתמודד איתן בבוא הזמן.

עבודה זו של המודעות, היא המפתח שלנו לשחרור מעולם הדאגות.

ריטה